<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך ר' זכאי שהיה בימי מר עוקבא</h1>
<h2>דף עז.</h2>
וגם נראה שזהו ר' זכאי שהיה רגיל לשנות ברייתא לפני ר' יוחנן כההיא דגרסינן בהערל בגמרא דעמוני ומואבי [יבמות ע"ז ע"ב] דגרסי' תני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן כי אם בתולה מעמיו יקח אשה להביא גיורת מכנה שכשירה לכהונה, א"ל אני שונה עמיו מעמיו יקח אשה להביא בתולה הבאה משני עממין וללישנא בתרא ומעם הבא משני עממין כך הגירס' בתלמוד דידן. וכה"ג נמי בפ' כלל גדול ירושלמי [שבת פ"ז ה"א] בגמרא ראשונה הל' ראשונה תני ר' זכאי קומי ר' יוחנן זבח וקטר ונסך בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת א"ל ר' יוחנן בבלייא עברת בידך תלתא נהרין ומתברת איני יודע אלא אחת עד לא יתברינה בידיה יש כאן אחת ואין כאן הנה מן דתברה בידים יש כאן הנה ואין כאן אחת (ויהי כן) [והיכן] בע"ז (בעטרת כעטרת) [בעבודתה בעבודת] [ה]גבוה בהשתחוי(ת)ה [בעבודתה] לחייב על כל אחת ואחת (דעטרה) [בעבודת] הגבוה לחייב על כולהן אחת בהשתחויה לחייב על מקצתה. ובירושלמי [יבמות פ"ח ה"ג] תני ר' זכאי קומי ר' יוחנן בת גר עמוני כשירה בת גיורת עמונית פסולה, א"ל ר' יוחנן בבלייה עבדת בידך תלתא בתרין ואתברת לא היא בת גר עמוני היא גיורת עמונית (בביאה) [וכשרה], והפי' נראה דס"ד דבת גר עמוני דכשירה אפילו הוא והיא עמונים וגיורת הרי שם לשלשה לפסול כהונה וקאמר דכשירה לכהונה והדר אמר בת גיורת עמונית דקס"ד אפילו אביה ישראל פסולה אעפ"י שאין כאן אלא שם שנים לפסול שם גיורת ועמונית, ועוד שיש כאן שתי מעלות להכשר אביה ישראל ועמוני ולא עמונית ואת שונה לפסול וזהו עבדת בידך תלתא פי' נקיטת בידך תלתא והכשרת, בתרין פי' ובשתי' הכשרות ואתברת לשון תברא מי ששנה זו כלומר ושברת ההכשר, לא היא, פי' לא כן, היא בת גר עמוני היא בת גיורת עמונית וכשירה, דר' יוחנן לטעמיה כדמסיק גמרא דידן. ומסיק הירושלמי ר' יסא בש"ר יוחנן לכן [יבמות ע"ז ע"ב] צריכא כשהיתה אמה מישראל שלא תאמר כשם שנתחללה אמה כך נתחללה בתה פי' משום דקיימא לן כההיא דתניא (בהבא על יבמתו) [באלמנה לכהן גדול יבמות ס"ח ע"א] ובי' יוחסין [קדושין ע"ד ע"ב] בן ט' שנים ויום אחד גר עמוני ומואבי שבאו על הכהנת ועל הלויה פסלוה לכהונה הייתי אומר אפילו בתה קמ"ל ר' אבהו בש"ר יוחנן אמר כשרה אפילו לכהן גדול, (מהו) [מאי טעמא] בעמיו עם שהוא עשויין לשני עממין זכר אסורה נקיבות מותרות. ר' חגי בש"ר פדת רשב"ל לא אמר כן אלא בת גר עמוני פי' ואמה מישראל פסולה שהיא באה מטיפה פסולה, א"ר יוחנן ותני בן עממין זה בזה עד שלא נתגיירו זכרי' אסורין איסור עולם ונקיבות מותרות [מיד, נתגיירו זכרים אסורין איסור עולם ונקיבותיהן מותרות] לאחר ג' דורות וכו' והירושלמי מסיק כרב דימי דאמר בת גר עמוני ובת מצרי שני ר' יוחנן אמר כשירה ורשב"ל אמר פסולה, ר' יוחנן אמר כשירה לטעמיה דתני ר' זכאי קמיה דר' יוחנן בתולה מעמיו יקח אשה להב[יא] גיורת מכנה ואמר אני שונה עמיו מעמיו להביא אפילו הבאה משני עממין ומעם שיש בו שני עממין וכו'. והשתא קשה לי הא דגרסינן בפ"י יוחסין [קדושין ע"ז ע"א] דתנן התם בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם, ובגמרא מתניתין דלא כר' דוסתאי בן יהודא דתניא ר' דוסתאי בן יהודא אומ' כשם שבני ישראל מקוה טהרה לחללות כך בנות ישראל מקוה טהרה לחללים, מאי טעמא דר' דוסתאי בן יהודה אמר קרא לא יחלל זרעו בעמיו בעם אחד הוא דמחיל בשני עממין לא מחיל, אלמא בעמיו עם אחד משמע ולא שני עממין דמשמע ליה לר' דוסתאי בן יהודא דאין זרעו של חלל פסול אלא חלל שנשא כהנת או כהן שנשא חללה דהיינו בעם אחד אז זרעו חולין, אבל שני עממין כגון חלל שנשא בת ישראל דישראל עם אחר הוא לגבי כהן וזרעו אפילו הוא חלל אין אותו בן חלל כישראל שנשא חללה דזרעו כשר, ומאי [שנא] דמעמיו משמע שני עממין ומאי שנא הכא דעם אחד משמע. ונ"ל דעמיו בין הכא [ובין התם] עם אחד משמע, היל' גבי בת גר עמוני דכתיב מיעוטא מעמיו משמע אפילו קצת הכשר עם דהיינו כשהאב מישראל וכ"ש מכנה דהיינו עמוני שנשא עמונית דנקבות מותרות לאלתר לר' יוחנן דכשירה, ולר' זכאי דוקא מכנה דאין הביאה בעבירה הוצרך הכתוב להכשיר לכהונה אבל עמוני שנשא בת ישראל לא מכשרינן דביאתו בעבירה וא"ל ר' יוחנן להא לא איצטריך שהרי אני שונה עמיו מעמיו דאפילו אי כתב קרא בתולה בעמיו יקח משמע כיון דלא איצטריך קרא דאי שתיק קרא מריבוי עמיו מנא תיתי להכשיר בת עמוני ועמונית השתא דכת' משמע לרבויי אפילו גיורת בת עמוני ועמונית וכיון דכת' מעוטא מעמיו אהני לרבויי אפילו עמוני שנשא בת ישראל דמעוטא קצת משמע הילכך דרש ר' יוחנן באיכא דאמרי להביא בתולה הבאה משני עממין ומעם שיש בו שני עממין אבל גבי חלל דכתיב בעמיו כיון דעמיו עם אחד משמע דרשינן בעמיו דוקא עושה חולין ולא בשני עממין.
